החלטה בתיק עע"ם 9102/12

           בקשות למתן סעד זמני ולעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בעת"מ 46602-07-12 מיום 18.11.12, בו נדחתה עתירת המערערת 1 לקבלת מעמד בישראל.

השתלשלות ההליכים

1.        המערערת 1, ילידת שנת 1994 (להלן: המערערת), הינה אזרחית רוסיה הלומדת מזה כשלוש שנים בבית ספר תיכון בישראל ובתה היחידה של המערערת 2. כעולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, בשנת 2009 נישאה המערערת 2 למערער 3 - אזרח ישראלי. כבר משנת 2010, השנה בו נכנסה המערערת 2 לישראל יחד עם בתה המערערת, עלה הספק אצל המשיב באשר לזכאות המערערת לקבל מעמד בישראל מכוח נוהל המאפשר לקטין הנלווה להורה אשר נמצא בהליכי קבלת מעמד בישראל לזכות למעמד בעצמו, וזאת עקב התנגדות אביה למעברה ארצה. לאחר שנערך למערערת שימוע אצל המשיב, ומספר חודשים אחרי שמלאו למערערת 18 שנים, הוחלט להרחיקה מישראל והיא נדרשה לעזוב את הארץ. המערערת נמנעה מלעשות כן, היא נתפסה על ידי פקחי מנהל אכיפה וזרים, והוצאו נגדה צווי משמורת והרחקה. בד בבד להליכים אלו, הגישה המערערת בקשה למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתה וכן בקשה לשחרורה ממשמורת. בית המשפט הורה על שחרור המערערת ממשמורת בכפוף לתנאים שנקבעו, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה שהוגשה מטעמה.

2.        בפסק הדין נקבע כי למשיב נתונה הסמכות לקבוע קריטריונים להיעתרות חריגה לבקשות לקבלת מעמד בישראל משיקולים הומניטאריים. אחד מהנהלים המסדירים קריטריונים אלו קובע כי כאשר לבקשת ההתאזרחות של בן זוג זר המתחתן עם ישראלי מצורפים קטינים מנישואים קודמים, יש לצרף לבקשה את הסכמת ההורה השני למגורי הקבע וההתאזרחות של הקטין בישראל. בית המשפט קבע כי נוהל זה הוא מידתי, ומאזן בין השיקולים השונים הרלוונטיים בסוגית הקניית מעמד לקטין, ועל כן דחה את טענות המערערים נגד סבירות הנוהל. נקבע כי הנוהל מביא בחשבון את הניתוק הנכפה על אחד מהורי הקטין מחד גיסא, ואת הצורך לאפשר להורה השני להינשא מחדש ולגדל ילדיו עם שיחפוץ מאידך גיסא. טענות נוספות שהעלו המערערים נדחו, ולפיכך נדחתה העתירה כולה.

           מכאן הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

3.        המערערים סבורים כי יש להורות למשיב להעניק למערערת רישיון ביקור, או, לחילופין, להוציא צו זמני האוסר על הרחקתה מישראל במהלך הדיון בערעור ועד להחלטה אחרת. לדידם, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן מדובר במשפחה ישראלית המבקשת לממש זכותה לגור בישראל, כמשפחה אחת יחד עם המערערת, בתה היחידה של המערערת 2, אשר חיה בישראל מזה מספר שנים. לטענתם, אביה של המערערת אינו נמצא כמעט בקשר עימה, לא שילם מזונות עבורה ונמצא בקשר זוגי חדש. בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי נקבע כי לא יהיה קושי לאתר ולהרחיק את המערערת בעתיד ככל שיימצא לכך הצורך. בימים אלו המערערת שוקדת על לימודיה בתיכון ועומדת בפני מבחני הבגרות, וחפצה להסתובב בחופשיות עם

משפחתה וחבריה ללא חשש מתמיד מגירוש מישראל. לטענת המערערים, גירוש המערערת טרם קבלת הכרעה בערעור יפגע בה ובמשפחתה באורח בלתי הפיך, לימודיה ובריאותה יפגעו, ומשפחתה חסרת האמצעים הכלכליים תיאלץ לשקול עקירה מישראל בהעדר אפשרות להותיר את המערערת לבדה ברוסיה. באשר לסיכויי הערעור, סבורים המערערים כי הם עמדו בכל התנאים הקבועים הרלוונטיים בחוק האזרחות, התשי"ב-1952, ובנוהל של המשיב, ולכן מדובר בפרשנות משפטית הניתנת לשינוי בערכאת הערעור ולא בקביעת עובדות. כמו כן סבורים המערערים כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים סותר פסיקה שיצאה מלפני בית משפט זה. על כן, טוענים המערערים כי סיכויי הערעור שהגישו טובים.

4.        לצד בקשה זו הגישו המערערים גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות שנפסקו לזכות המשיב בבית המשפט לעניינים מנהליים בסך של 20,000 ש"ח, מאותם הנימוקים שהוזכרו בבקשה שלעיל, כאשר הם מדגישים שההוצאות חריגות בכל קנה מידה, ובמיוחד לנוכח העובדה שהם נעדרי יכולת כלכלית שאף זכו לייצוג על ידי לשכת הסיוע המשפטי ולפטור מאגרת בית משפט.

5.        המשיב סבור כי דין הבקשות להידחות. באשר לבקשה למתן רישיון ביקור - נטען כי אין מדובר בצו עשה המשמר מצב קיים, כיוון שכיום אין בידי המערערת רישיון ביקור, אלא בבקשה לשינוי המצב - להעניק לה את שלא היה לה - וזאת טרם הדיון בערעור. משכך, גורס המשיב כי דין הבקשה להידחות. באשר לבקשה לסעד זמני בהימנעות מהרחקת המערערת מישראל - המשיב סבור כי סיכויי הערעור נמוכים, כיוון שלא נפל כל פגם בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, וטענות המערערים נדחו כולן. כמו כן טוען המשיב שמאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית בקשת המערערים. לדידו, אין מדובר במקרה המצדיק סטייה מהכלל המעוגן בסעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר קובע כי יש להרחיק בהקדם האפשרי מי ששוהה בישראל ללא רישיון, ובייחוד כיוון שכיום המערערת הינה בגירה. כמו כן, אם ערעורה יתקבל תוכל היא לשוב לישראל ללא קושי - ולא ייגרם כל נזק בלתי-הפיך בהרחקתה מישראל כעת. לבסוף, באשר לבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות. המשיב סבור כי כיוון שהמערערים לא הצביעו על טעמים המצדיקים את העיכוב, ולנוכח העובדה שמדובר בחיוב כספי אותו לא נהוג לעכב בשלב הערעור, ודאי שלא כשהצד שישולם לו הוא מדינת ישראל - אין מקום לקבל את הבקשה ולעכב את תשלום הוצאות המשפט.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשות להתקבל.

           באשר לבקשה הראשונה הנוגעת להישארות המערערת בישראל עד לקבלת פסק דין בערעור. איני מוצאת מקום להעניק בשלב זה סעד המשנה את מצב העניינים כפי שהוא כיום ולהורות ליתן למערערת רישיון ביקור. בסעד כזה יהיה משום שינוי המצב כיום, לאחר שהתקבלו טענות המשיב בבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא משום שמירה על המצב הקיים.

           יחד עם זאת, סבורתני שיש להימנע מגירוש המערערת עד להכרעה בערעור, מהטעמים שיפורטו להלן. שוכנעתי כי בעת הזאת, ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי לא קיימים למערערת סיכויי ערעור. דומה שלב ההכרעה של פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא עוסק בשאלת סבירות הנוהל של המשיב המתייחס לזכאות קטינים המלווים הוריהם אשר מצויים בשלבי התאזרחות בישראל, כמו גם בשאלת פרשנות ההסכמה בכתב שניתנה על ידי אביה של המערערת. איני סבורה כי ערעור על עניינים כגון דא הינו, על פניו, חסר סיכוי.

           באשר למאזן הנוחות, דומה כי קשה לטעון שהמערערת ויתר המערערים לא ייפגעו אם תגורש המערערת בשלב זה. כאמור, המערערת הינה נערה הלומדת בבית ספר תיכון, והשוקדת, לדבריה, על מבחני הבגרות. גירושה כעת ייסב לה נזק בלתי הפיך בדמות ההפסד של שנת הלימודים ויכולתה להשלים את חובותיה הלימודיים. כמו כן, גירושה של המערערת לרוסיה עשוי להזיק לה ולמשפחתה גם מבחינות אחרות - שכן דומה שהיא אינה נמצאת בקשר עם אביה ושסבתה הינה קשישה שתתקשה לתמוך בה. מודעת אני לעובדה שכיום המערערת איננה קטינה עוד, אך עדיין מדובר בצעירה הזקוקה לתמיכה משפחתית ולכן הפגיעה מגירושה צפויה להיות קשה. זאת ועוד, מדברי המערערים עולה כי הם נמצאים במצב כלכלי רעוע - ואף זכו לפטור מאגרת בית משפט ולסיוע משפטי ללא תשלום. מכך עולה קושי נוסף - שכן לא ברור כיצד יוכלו המערערים לממן כרטיסי טיסה חזרה למערערת, ואולי אף לכל בני המשפחה אשר עשויים לעבור עימה לרוסיה באופן זמני ועד לסיום ההליך בבית משפט זה - אם יתקבל ערעורם. מנגד, לא נראה שהמשיב יפגע מעצם הישארות המערערת בישראל עד לגמר הדיון, ולא נטען כי נשקפת סכנה להימלטות המערערת מהדין או למסוכנותה.

7.        באשר לבקשת המערערים לעכב את תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לחובתם בבית המשפט קמא. משמצאתי שסיכויי הערעור אינם אפסיים, ושעל פניו נראה שהמערערים נמצאים במצב כלכלי ירוד - דומה שניתן להקל עימם ולעכב את תשלום הוצאות המשפט הגבוהות שהושתו עליהם בבית המשפט קמא בסך 20,000 ש"ח. זאת לפנים משורת הדין ועל רקע הנסיבות הלא-פשוטות בהם נמצאים המערערים, שכן לא נעלם מעיני כי מדובר על עיכוב ביצוע של חיוב כספי, ושאין כל חשש שהמשיב לא יוכל להחזיר להם את הסכום אם יתקבל הערעור.

           הבקשות, איפוא, מתקבלות. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י' בשבט התשע"ג (‏21.1.2013).